סככות ישנות, בתי אריזה, לולים ומחסנים חקלאיים שמחופים באסבסט ישן, עוברים שיפוץ מאסיבי, כולל פירוק גג האסבסט שלהם ועליהם מותקנים גגות סולאריים לתפארת מדינת ישראל.
הטרנד החקלאי החדש שמפיח חיים ואולי גם יחזיר את דור ההמשך של עובדי האדמה. על יזמות, קיימות והחיבור לקרקע.
מאת: עמית ערן
הקרקע החקלאית מניבה תוצרת בריאה, מהווה בסיס לרפתות, לולים ובתי אריזה והיא חלק מתבנית נוף המדינה שלנו, מהריאות הירוקות ומהיסטוריה, ההווה והעתיד. החקלאות אשר שינתה את פניה בעשורים האחרונים, הותירה בנו זיכרונות יפים ולא מעט משקים ואדמות חקלאיות שנאלצו להתאים את עצמם לזמנים המשתנים או לחשב מסלול מחדש ולפנות לעבר כיווני פרנסה אחרים ושונים. רפתות הוסבו לגני אירועים, חלקות אדמה הפכו למטעי קטיף עצמי, יערות מאכל צצים ומתפתחים והיצירתיות חוגגת. קרקעות חקלאיות רבות גם נזנחו והחקלאים שבגרו ומצאו את עצמם בלי דור ההמשך לצידם, נותרו עם שטחים חקלאים שלעיתים הפעילות בהם נמוכה מאוד עד אפסית.
דור ההמשך של חקלאי הארץ, הצביע ברגליים ורובו הגדול פנה להשקיע בעתידו בתחומים של תעשייה והייטק, שירותים ומדע, וותיר את אחת מאבני היסוד של הארץ שלנו ללא דם צעיר הזורם בו.
אולם, התפנית בעלילה לא איחרה להגיע, ולאחרונה אנו עדים לתופעה יצירתית ומרעננת אשר אולי תביא בשורה ותקווה לחקלאות הישראלית ולמשפחות אשר יוכלו לראות את בנותיהן ובניהן חוזרים הבייתה. או לפחות יתאפשר למשפחות החקלאים לכלכל את עצמם בכבוד למרות השחיקה העצומה במחירי התשומות החקלאיות.
עוד ועוד מבנים חקלאיים שהיו לעיתים זנוחים ועזובים, מקבלים חיים חדשים, כאשר יזמים מפיחים בהם רוח ומשפצים אותם לצורך הקמת גגות סולאריים מניבים. הפרוייקטים הללו קורמים עור וגידים במושבים רבים ברחבי הארץ והמרוויחים הם כל העוסקים בדבר.
הסככות והלולים, הרפתות והמחסנים אשר רובם מחופים בגגות אסבסט, לעיתים גם הקירות עשויים עדיין מאסבסט ישן שהספיק כבר להעלות אבק. כחלק מהפרוייקט חלה חובה לפרק ולפנות את לוחות האסבסט לפני שמתחילים לשפץ ולבנות מחדש.
ניקח דוגמה את ע.ש. חקלאית במושב ליד באר שבע, אשר המשק החקלאי של בעלה ושלה נקלע למיתון וקשיים במהלך 10 השנים האחרונות. הילדים כבר גדולים ועברו למרכז. הטרקטור הישן עוד מניע וגידולי החממה מייצרים להם פרנסה שמחזיקה אותם ביוםיום ולא מעבר לכך. בית האריזה המוזנח שכבר לא היה בשימוש בשלוש השנים האחרונות עומד לו בדד. "מאז פרוץ הקורונה, עת נותרנו ללא כח אדם כמעט, החלטנו להעביר את פעילות האריזה למקור חיצוני ולצמצם אצלנו את המשאבים" אומרת לנו ע.ש. ועצב ניכר על פניה.
י.מ, יזם צעיר מבאר שבע, שמכיר את האיזור וגדל כל חייו בדרום, סיים לא מזמן את לימודיו ועבד כשנתיים בחברה שמתקינה גגות סולאריים. "הבנתי את התחום, ולאחר שניתחתי את הצרכים של תושבי הנגב, קפצה לי מחשבה שניתן לחבר בין הצורך של החקלאים לשרוד והמשבר האקלימי שאנחנו כבר חווים ורק ילך ויגדל"
את הגג של בית האריזה הישן, יחפו בקרוב פאנלים סולאריים, וההכנסה מייצור החשמל תתחלק בין היזם לבין החקלאים. כחלק מהפעילות, נדרשו הזוג לבצע פינוי והסרה של גג האסבסט שכיסה את בית האריזה הישן, והפרוייקט כלל גם שיפוץ והרחבה של המבנה אשר ישמש כעת גם כשוק לממכר תוצרת מקומית של חקלאי המושב האחרים.
כך במושב בדרום וכך גם באיזורים חקלאיים רבים נוספים בארץ, עולה הדרישה ועולה הביקוש לפירוק גגות אסבסט והחלפתם בפאנלים סולאריים. הפתרונות היצירתיים ממשיכים להגיע ולהניע את הכלכלה ולהפיח רוח חדשה.